שיטת "אוריינות" – חשיפה למילה הכתובה – מופעלת ברוב הגנים בארץ. הנחת היסוד המנחה את השיטה היא שעל ידי חשיפה למילה הכתובה תתעורר בילד סקרנות באשר למילה הכתובה וסקרנות זו תדרבן אותו להתעניין בה ותכין אותו טוב יותר לקראת קריאה וכתיבה. בהיותי מרפאה בעיסוק המבקרת הן בגני ילדים והן בכיתות בית הספר היסודי, אני מבחינה בבירור בהבדל בין מוכנותם של הילדים לקריאה ומוכנותם לכתיבה. הילדים מגיעים לבית הספר ומגלים סקרנות באשר למילה הכתובה ומודעות פונולוגית בסיסית העוזרת מאוד בהקניית הקריאה בכיתה א'. עם זאת אין מספיק הכנה נכונה והכוונה לקראת כתיבה (אפשר לראות זאת במספרן הרב של ההפניות של ילדי גן לטיפול בריפוי בעיסוק בקופות החולים בעקבות קשיים גרפו-מוטוריים). מתוך כוונה לגשר על הפער בין הנלמד בגן לדרישות הכיתה, נראה שיש מקום להוסיף בגנים כמה נקודות חשובות למחשבה וכמה עניינים מעשיים שיעזרו לילדים להיות "מאוריינים" לכתיבה בטכניקה נכונה. 

כתיבה היא כלי תקשורתי ברמה גבוהה. היא מורכבת משלושה תחומים בסיסיים: מרְכיבים טכניים: כגון ישיבה נכונה, אחיזה יעילה, הכרת האותיות עיצובם בכיוון הנכון, הבנת חוקי התארגנות בדף, יישומם וכד': מרכיבים אלה נחוצים להשגת כתיבה ברורה ומהירה.

מרְכיבים הבעתיים: כגון  ניסוח, איות, דקדוק וארגון מחשבתי. רכיבים אלה עוזרים להבעה בכיתה ולהעברת מסר ברור לקורא.
מרְכיבים רגשיים: רכיבים גרפולוגיים המעידים על העולם הפנימי של הכותב ועל המצב הרגשי-נפשי שלו בעת הכתיבה. כתב היד של כל אחד ואחד מהתלמידים מביע את הייחודיות שלו.

 
בגנים מושם דגש על פיתוח הצד השפתי-לשוני של התלמידים, ותחום זה עוזר מאוד להשגת מוכנות טובה ברְכיבים הבעתיים.
משחקים דמיוניים ויצירתיים בגן וכן עידוד להבעת רגשות עוזרים מאוד בהכנה רגשית לקראת כתיבה.

היום יש מודעות רבה יותר בגן לצורך בהכנה חושית-מוטורית לקראת כתיבה. תרגול בגן של פיתוח שרירי בטן, שרירי גב, שרירי כתפיים וידיים לקראת כתיבה הוא חלק אינטגרלי מפעילויות הגן. (ראה "נהנים לכתוב: מוכנות לכתיבה") 

עם זאת יש מקום לשים לב להכין את הילד לאחיזה נכונה של העיפרון, להתארגנות בדף ולארגון הציוד הנדרש לכתיבה. יש צורך לכוון לכתיבה נכונה ולמודעות להבדל בין אות, צליל ומילה (התחום האחרון נחוץ כדי ללמד את התלמיד להשאיר רווח מתאים בין מילה למילה ולהימנע מהפרדה בין האותיות בתוך המילה – טעות נפוצה מאוד בכיתות א'! בימינו)

אציע כמה רעיונות לשילוב הכנה לכתיבה בתוכנית "אוריינות" בגנים:

1. הציגו את האותיות בקיר הגן בגופן ברור ובתוך שורה על מנת שהילד יפנים את המיקום הנכון של האות בשורה. אם אין שרטוט של שורה בשעת תרגול הכתיבה עלול הדבר לבלבל את התלמיד ולמנוע ממנו להבין את גודל האות שעליו לכתוב ואת מיקומה בשורה כאשר יתבקש לכתוב במחברת בכיתה א'. חשיפה נכונה לנושא בגן יכולה למנוע קשיים אלו בתפר בין הגן לבית הספר.
2. סמנו בכל מילה או בכל מספר שאתם מלמדים לכתוב בגן מאיזה צד מתחילים לכתוב. (לדוגמה: איור של עיפרון קטן בצד ימין של כל מילה כתובה ישמש תזכורת לצד הנכון של התחלת הקריאה והכתיבה.) זכרו שבכל השפות הלועזיות כתיבת האותיות והמספרים מתחילה מצד שמאל של הדף, לעומת זאת בעברית כתיבת האותיות מתחילה בצד ימין של הדף וכתיבת מספרים – בצד שמאל. חשוב להביא למודעות התלמידים את ההבדל בין כיוון כתיבת אותיות לכיוון כתיבת מספרים. תובנה זו תפחית את מספרם של הילדים הכותבים בכתב ראי. (ראה מאמר על כתב ראי)
3. כוונו את הילדים לצייר על פתקיות ולא רק על דפים גדולים כדי להתרגל לתחום את עצמם בשטח קטן יותר מזה שהיו רגילים לכתוב בגיל הגן ולהתכונן לכתיבה בתוך מחברת שורות. (יש לציין ששורות הדפים בכיתה א' בארצות הברית שנועדו לכתיבת אנגלית גדולות פי 4 משורות המחברות בארץ!)
4. בשלב של לימוד כתיבה האותיות למדו את התלמידים לכתוב את האותיות נכון, בכיוון הנכון (ראה "נהנים לכתוב בדפוס"). רוב אותיות הדפוס יוצאות מהדגם של "ר" (ב, ג, ה, ו, ח, י, כ, ך, ל, ם, נ ,ן, ס, פ, ף, ק, ר, ת). הקניה נכונה של הכתיבה מאפשרת לכתוב מהר ולשמור על אחידות בגודל האותיות וברווחים בין האותיות. הקנית הכתיבה בדרך של משחק ועידוד להצלחה אינה גורמת לתסכול או להימנעות מהתנסות, אלא דווקא מעודדת התנסות! דומה הדבר לכל בעל מקצוע שלומד להפעיל את כלי העבודה הנחוצים לו לעבודתו, ובעקבות זאת מצליח טוב יותר בעבודתו. למידה נכונה של אחיזת העיפרון ועיצוב האותיות תביא להצלחה גדולה יותר ולסיפוק בכתיבה, וכידוע הצלחה מביאה למוטיבציה ולא להיפך.
5. הקפידו על אחיזה נכונה של העיפרון. אחיזה נכונה מאפשרת דיוק רב יותר וסיבולת רבה יותר בכתיבה. דיוק וסיבולת נחוצים לכתיבה בעיקר מכיתה ד' ואילך. גם אם ילד מצליח למלא משימות גרפו-מוטורית בגן באחיזה לא תקינה, אין ללמוד מכך שהוא עתיד להצליח גם בכיתות הגבוהות. בגן עובדים לא רק על מוכנות לכיתה א', אלא בונים את תשתית הלמידה לכל השנים הבאות. אשר על כן חשוב לחשוב על השלכות של מה שנעשה בגן על הלמידה לאורך שנים, ולכן לא להתמקד רק המיומנויות הנחוצות לשלב הגן ולכיתה א'! 
   תנאי אחיזה נכונים הם:
   3 אצבעות מופעלות
   2 אצבעות במנוחה
   הקשת פתוחה
   שורש כף היד בהטיה 
   אמה על השולחן
   אחיזה של 2 ס"מ מהחוד
   אם תנאים אלו אינם מתקיימים יש מקום לערוך אבחון אצל מרפאה בעיסוק ולהתאים תומך לעיפרון. יש מקום לשקול שימוש במשטח בהטיה של 20 מעלות (קלסר קשיח סגור בסלוטייפ מסביב בהטיה של 20 מעלות) ולקבל מהמרפאה בעיסוק תרגילים שיובילו לשיפור תפקוד מוטורי עדין.
6. רצוי שתהיה פינת "שלום כיתה א'" בגן ובה: קלמרים, כלי כתיבה, מחקים, מחדדים, לוח מחיק, ילקוטים, מחברות וספרי לימוד. יועיל לילדים מאוד ללמוד איך לחדד עיפרון, איך לסדר קלמר, איך להוציא דברים מילקוט ואיך להחזיר. תרגול ב"מחברת מכוונת לגן" (הוצאת BOOKS R US) יעזור לתרגל פתיחת מחברת מהכיוון הנכון, עיצוב אותיות דפוס, מיקום האותיות בשורה ודפדוף דף אחרי דף במחברת. מומלץ לשחק משחקי דמיון המדמים למידה בכיתה. משחקים אלה יעזרו למוכנות הרגשית לקראת המעבר החד מהגן לבית הספר. 
7. כאשר הגננת כותבת את שמות הילדים על הדפים ועל הציורים כדאי שתקפיד לכתוב בצד ימין של הדף כדי להרגיל את הילדים לצד הנכון של הכתיבה ולכתיבה תמה.
8. חשוב ללמד את ילדי הגן את ההבדל בין חלוקת המילים לצלילים ובין חיבורם בחזרה ל"מילה". תרגול לפי הכללים המובאים לעיל יעזור להכין את הילד טוב יותר הן לקריאה והן לכתיבה –  מיומנויות שחשובות באותה מידה בתפקוד של התלמיד בבית הספר. 
   בהצגת מילה או צירוף מילים מן הראוי להסביר ולתרגל: 
   כמה רואים? (כמה אותיות) 
   כמה שומעים? (כמה צלילים) 
   כמה מילים? (כמה יחידות)
   איך כותבים? (עיצוב נכון ומיקום נכון בשורה) 
   שני המרכיבים הראשונים הם הבסיס למוכנות לקריאה ושני האחרונים – למוכנות לכתיבה.
   
   רצוי מאוד שכל גננת תהיה בקשר עם מורה לכיתה א' בבית הספר שרוב ילדי הגן ילמדו בו ותשוחח עם המורה על האפשרות להכין את הילדים טוב יותר לבית הספר. הילדים ייהנו מאוד ויעריכו ביקור של הגננת בכיתה אחרי חנוכה, והגננת תקבל תמונה על הסתגלותו של כל ילד לבית הספר (דבר שיעזור לה להכין טוב יותר את ילדי הגן בשנים הבאות למסע הלימודי המרתק!)